ללבות את האש או להרדים את הר הגעש??? סמכות מרגיעה

הילד צורח, הילדה צועקת והנער מקלל אותנו…..
תגובות רגשיות שכאלה, יושבות לנו בדיוק על מצפון הערכים ורגשות הנחיתות שלנו. מה פתאום הוא מקלל אותי??? איך היא מעזה לצעוק? מה פתאום שהוא יגיד לי תצא לי מהחדר? באופן אוטומטי, אנחנו נדרכים ומגיבים מהבטן… נעלבנו ואנחנו מחזירים מלחמה.
אנחנו הופכים לילדים קטנים ומלבים את האש. במקום שרק הוא יהיה סוער ונרגיע אותו עכשיו גם אנחנו סוערים והאווירה … לא משהו.
אז מה עושים?
נרגעים ומרגיעים.
1. חשוב לזכור:  התנהגות/תגובה מבטאים רגש.
2. ננסה להבין מה התסיס את הרגש.
3. נהיה אמפטיים לרגש: זה באמת לא נעים ש……אני מבינה את העייפות שלך אחרי בית ספר … נכון, לא תמיד אנחנו מבינים הכל. (במידה וקלענו לרגש עשינו חצי עבודה).
4. מהיכרות עם הילד, נפעל להרגיע אותו : לעזוב אותו בשקט, לחבק אותו, להציע לו לאכול, חברים. בשלב זה אין להרבות במלל.
5. נמצא זמן מתאים אחר כשהרוחות יירגעו על מנת לדבר על האירוע ועל הרגשות שהעלו. בשיח, נרחיב וננסה להראות עוד צדדים של הקושי. נלמד.
6. נהיה סמכות מודל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *