גיל ההתבגרות

לדאוג ולסמוך … אפשרי?

ל"ג בעומר. מי לא מכיר את הרגע בו הילד/מתבגר אומר, אמא השנה אנחנו נשארים כל הלילה. השנה אנחנו הרבה חברה במדורה, קונים, מתארגנים, אוספים קרשים …
לבד.
מה לבד? אין הורה משגיח? מי יבעיר את המדורה? מי ידאג שלא תעשו שטויות? מי יכין מרמשלו על האש?????
האמת? זה קצת כיף, כי סוף סוף אנחנו משתחררים …. מצד שני, יש חשש שאם לא תהיי שם, הוא יושפע, ישפיעו עליו… , יסתבך… יפגע…
הדאגה טבעית, החשש נורמלי. קיים פער בין הרצון להיות בשליטה ולדעת הכל על הילד שלנו לבין ההבנה כי הנה הוא גדל והוא דורש עצמאות, מרחב וכן, החברים שלו חשובים לו לפעמים יותר ממני.
אז איך עושים זאת?
בניית האמון מתחילה עוד הרבה לפני…. וגם אם לא, תמיד אפשר להתחיל.
באווירה חיובית ופתוחה, נבטא את חששותינו, רגשותינו ומנגד נעביר מסר שאנחנו סומכים על הילד ויודעים כי הוא יודע לשמור על כללי הזהירות הנדרשים. נזכיר, כי אנחנו כאן בשבילו ועל מנת לסייע